לדף ראשי

נכסים שיש להם אחריות [שהם משועבדים להלוואות של בעליהם], נקנים בכסף ובשטר ובחזקה (קדושין כ"ו א).

חזקה היא כאשר הקונה נעל, גדר או פרץ את גדר הנכס בפני המוכר, או שעשה זאת שלא בפניו, לאחר שאמר לו המוכר "לך חזק וקני" (ב"ק נ"ב).
באופן כזה קונים גם את נכסי ההפקר, או נכסי גר שמת בלא יורשים.
אחרי שלוש שנים של החזקת רכוש, אפשר לטעון טענת חזקה (שם כ"ח), אבל חזקה זו צריכה טענה: שטוען שקנה את הנכס והשטר אבד, או שקבל במתנה. אם ירש - אינו צריך טענה (שם מ"א).
אומנים ושותפים ואריסים ואפוטרופים אין להם חזקה על נכסים שהם מחזיקים בתוקף תפקידם, וכן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה, ולא לאב בנכסי הבן ולהיפך (שם מ"ב).
אין חזקה בנכסי בורח; ואין חזקה בשעת חירום (תורת חיים חו"מ ח"א סי' כ"ח).

חזקה בקרקעות חו"מ סי' ק"מ-קנ"ב; במיטלטלין שם סי' קל"ג-קל"ט; בשותפים שם סי' קע"ט.

תקנות קהילה בענייני חזקה
בימי הביניים בעת שהיהודים היו סגורים בכרכים והוגבל יישובם בכפרים, הוכרחו לשכור דירות וחנויות מהנוצרים. מחסור בדירות ובחנויות גרם לכך שהיהודים ששכרו היו נתונים בידי הגויים שהעלו את המחיר באופן שרירותי.
כדי למנוע אפשרות סחיטה מצד המשכירים, קבעו הרבנים זכויות חזקה בנכסים בשל איסור הסגת גבול. החרימו כל יהודי שישכור דירה או חנות מגוי ויגרום לפינויו של יהודי אחר ששכר את המקום לפניו. הם הורו שיש ליהודי הראשון חזקה, ואסור לבטל את חזקתו בלי הסכמתו.

תקנה כזאת עשה רבנו גרשם מאור הגולה במאה העשירית, שלא לשכור מגוי בית שדר בו יהודי בלי רשותו. גם אם מכר הגוי את הבית לגוי אחר, לא פקעה זכות היהודי עד שתעבור שנה אחת מיום צאתו מהדירה. אם היהודי יצא מעצמו - מותר ליהודי אחר לשכור מהגוי מיד. (כלבו סי' קי"ו).

יש ליהודי חזקה גם בעיסוק שקיבל בקבלנות, או ברשיון שזכה בו מן הגוי. לדוגמה: רשיון לעשות יין שרף ושכר במקום מיוחד, או מערופיא או אורנדא [=לקוחות קבועים] שהחזיק יהודי מידי הגוים - אסור ליהודים אחרים לבוא בגבולו.

היו קהילות שמינו ועד של חמישה ממונים לדון דיני חזקות (שו"ת מהר"י לוי סי' נ"ח, ועי' טור וב"י או"ח סי' קנ"ו, מהרי"ק שורש קי"ח וקצ"ד).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן