חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חמץ

בצק הנלוש מקמח ומים ושהה עד שהחמיץ

תוכן הערך:
איסורי חמץ
בדיקת חמץ
ביעור חמץ
חמץ של נכרי
מכירת חמץ
חמשת מיני דגן וקטניות
שעור החמצת הבצק
מצת מצווה
מים שלנו
ביטול חמץ
הגעלת כלים


איסור חמץ בפסח קשור במספר מצוות:
החובה לבער כל חמץ ממשכנותינו ביום י"ד בניסן, שנאמר:
אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (שמות י"ב)
איסור לאכול חמץ בפסח, שנאמר:
כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל (שמות י"ב ט"ו),
איסור שימצא חמץ ברשותנו כל שבעת ימים בפסח, שנאמר:
שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וגו' (שם י"ב י"ח),
איסור שיראה חמץ בפסח, שנאמר:
ולא יראה לך חמץ וגו' (שם י"ג ז).
איסור לאכול חמץ בערב פסח אחר חצות, שנאמר:
לא תאכל עליו חמץ (דברים י"ג ג),
האיסור הוא לאכול על קרבן הפסח שקרב בין הערבים. האיסור קיים בזמן הזה מדרבנן.
איסור לאכול תערובת חמץ בפסח שנאמר:
כל מחמצת לא תאכלו (שמות י"ב כ).
חמץ הוא בצק שהחמיץ מאליו בלי תערובת, ומחמצת היא בצק שהחמיץ ע"י שאור או שמרים, או דבר אחר שנתערב בו.

איסורי חמץ
החמירה התורה וחייבה עונש כרת את האוכל חמץ בפסח, ואסרה באיסור לאו להשהות חמץ ברשותו ולא לבערו. עוד הוסיפה התורה הרחקה מן החמץ בפסח, לאסור הנאה מן החמץ באיסור לאו. אלא שהנאה מן החמץ אינה גוררת אחריה לא כרת ולא מלקות. כמו כן אסרה תורה חמץ בהנאה גם בערב פסח ביום ארבעה עשר, מחצי היום, הוא זמן הקרבת הפסח. גם חייבה התורה להשבית את החמץ, דהיינו לבער את החמץ, בערב פסח, מחצי היום ואילך.

מי שעבר ולא ביער את החמץ, על מצות עשה עבר מחצי היום, ועל "בל יראה" ו"בל ימצא" עבר מן הערב בלבד. ויש אומרים שעבר על בל יראה מחצי היום, מתחילת זמן איסור אכילת חמץ.

חכמים הוסיפו לאסור חמץ בהנאה שעה אחת לפני חצי היום, ועוד שעה נוספת אסרוהו באכילה. והכל גזרה משום יום המעונן, שמא יטעה לחשוב שעוד לא הגיעה שעת האיסור ויאכל ויהנה.

בדיקת חמץ
בערב י"ד בניסן, "אור לארבעה עשר", בודקים את החמץ בכל מקום שמשתמשים בו חמץ: מנקים מבעוד יום את הבית, ואת החמץ שמשאירים לצורך אכילת הערב ולמחר בבוקר מצניעים בפינה. מיד אחרי תפילת ערבית מביאים נר דק, מברכים "על ביעור חמץ", ובודקים בכל הבית בחורים ובסדקים בכל מקום שמגיעים לשם ומשתמשים בחמץ בכל ימות השנה. חייב אדם לבדוק בכל המבנים שהוא משתמש בם, בעליות ובגגות השטוחים שילדים מעלים לשם חמץ, בלולים וברפתות שנותנים שם אוכל לעופות ולבהמות. חצי שעה לפני בוא הלילה אסור לעסוק בשום מלאכה, או לקבוע שיעור ללימוד, כדי שלא יהא טרוד וימנע מלבדוק חמץ. אחרי הבדיקה אוסף את כל החמץ שמצא למקום שמור, שיהא מוכן למחר כשיגיע זמן הביעור. אחרי הבדיקה אומר נוסח "כל חמירא" הכתוב בספרי ההגדה, לבטל את החמץ שלא נמצא בזמן הבדיקה.

ביעור חמץ
למחרת, ביום י"ד, מסיים לאכול חמץ עד סוף ארבע שעות ראשונות של היום ובשעה החמישית שורף את כל החמץ שנשאר לו. אחרי ששרף חוזר ואומר נוסח "כל חמירא" הכתוב בסידורים ובספרי ההגדה, לבטל את כל החמץ שמצא ושלא מצא. צריך לבטל את החמץ לפני גמר השעה החמישית, שעדיין חמץ מותר בהנאה. כאשר תגיע השעה השישית, יהיה החמץ אסור בהנאה, ולא יוכל לבטלו.
כתוב בתורה: "תשביתו שאור מבתיכם", ופירשו חכמים שכוונת המצווה היא להשבית את החמץ באחת משתי דרכים:
או שיבער מביתו, ישחית ויכלה את החמץ שנמצא ברשותו;
או שיבטל אותו, והרי הוא כמו הפקר שאינו חשוב לו.
מן התורה יוצא ידי חובה באחת מן השתים, אבל מדרבנן חייבו לעשות שניהם. שאם יבטל את החמץ, אבל לא יבער אותו מן הבית, שמא ישלח ידו מתוך הרגל, ויאכל מן החמץ שבביתו. ואם יבער את החמץ, אבל לא יבטל אותו, שמא לא יבער את הכל, וימצא בפסח חמץ, ויעבור עליו ב"בל יראה" ו"בבל ימצא".

ביעור חמץ שאמרנו, דין תורה הוא שמבערו מביתו, ומקלקלו ומשחיתו שלא יהא ראוי לאכילה. ונהגו כל ישראל לבערו בשריפה.

ארבע שעות וחמש שעות שאמרנו, אינן שעות של השעון הנהוג כיום, אלא שעות זמניות: היום מתחיל מעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים, והוא מתחלק לשנים עשר חלקים, וכל חלק הוא "שעה". ביום ארוך השעה ארוכה, וביום קצר השעה קטנה. ומונה מעלות השחר ארבע שעות כאלה, ומפסיק לאכול חמץ; ומונה עוד שעה ומפסיק ליהנות ממנו. המועד המדויק של סוף זמן אכילת חמץ וסוף זמן ביעור חמץ כתוב בלוחות השנה ומתפרסם מידי שנה לפני הפסח.

חמץ של נכרי
חמץ שאסרה תורה ב"בל יראה" ו"בל ימצא", הוא חמץ של ישראל. אבל אם הביא גוי לביתו של ישראל חמץ, ולא קיבל עליו אחריות שמירה עליו, אינו עובר. שנאמר: "לא יראה לך חמץ" -"לך" היינו שלך, ואמרו חז"ל: שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים. ואם קיבל עליו היהודי אחריות שמירה, הרי החמץ כשלו. ואמרו חכמים: גוי שהביא לו חמץ לתוך ביתו, עושה לו מחיצה ומעביר את החמץ מאחורי המחיצה כדי שלא יבא לאוכלו.

מכירת חמץ
נהגו כל ישראל למכור את החמץ שבביתם לגוי, שאף על פי שביער ושרף את החמץ, יש ברוב הבתים תכשירים שיש בהם תערובת חמץ שחבל לשורפם. ויש גם חמץ דבוק בכלי אפיה ובכלי בישול וקשה מאוד לנקות אותם, ומכולם יצטרף כזית חמץ, ויעבור על "בל יראה". ולכן מוכר, וסוגר את הכל במפתח, כדי שחמצו של הגוי יהיה מאחורי מחיצה.

חוזה למכירת חמץ


שטר מכירת חמץ בגרמנית.

היום, בסוף היום של התאריך הנקוב, נחתם בין האדון פלוני מפֹּה לבין האדון אלמוני החוזה כדלהן:
1) האדון אלמוני שוכר מהאדון פלוני את המרתף שנמצא בביתו מהיום למשך 8 ימים לשימושו כראות עיניו תמורת שכר הדירה הנקוב של ____ מרק ו ____ פפניג.
2) בכוחו של חוזה שכירות זה וזכות הבעלות של האדון אלמוני במרתף הזה, מוסר האדון פלוני גם כל מוצרי המזון החמצים הנמצאים בבית הזה, וכן כל הנמצאים בתוך העיר הזאת ומחוצה לה השייכים לאדון פלוני, כולל כל החמץ הנמצא בכלים של אדון פלוני בין מבושל בין אפוי במחיר קניה של _____מרק ו ____ פפניג להיות רכושו.
3) האדון אלמוני העביר מיד תשלום של ____ מרק , ותמורתו העביר אדון פלוני מיד את המפתחות, ועם זה את הבעלות על המרתף השכור ועל כל הפריטים הקנויים שהועמדו לרשותו, והם עכשיו באחריותו הבלעדית.
4) אדון אלמוני מתחייב להעביר את יתרת הסכום עד תאריך ___________ בכסף מזומן.
5) שני הצדדים התקשרו כדי למלא אחרי פרטי החוזה בדקדקנות, ובמקרה של הפרה להשתמש בכל האמצעים המשפטיים.
כעדות לכך נעשו שני חוזים מקבילים שנחתמו על ידי שני הצדדים, ונמסרו לכל צד.
קבל תוקף ב ______________________.

חמשת מיני דגן וקטניות
אין חמץ אלא הנעשה מחמשה מיני דגן, ואין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אלא במצה הנעשית מחמשה מיני דגן, והם חטה ושעורה וכוסמת ושיבולת שועל ושיפון. כל מאפה וכל תבשיל שנעשה מכל מין אחר, גם אם יחמיץ - אינו אסור משום חמץ. דבר זה מסורת היא בידי חז"ל, הלכה למשה מסיני, לפרש כך מילת "חמץ" ומילת "מצה" הכתובות בתורה.

נהגו כל קהילות אשכנז איסור בכל מיני קטניות, שלא לבשל ושלא לאפות מהם בפסח, גזרה משום חמשה מיני דגן אלה, ושאר קהילות ישראל נהגו היתר בזה. ומכל מקום נהגו לברר את הקטניות לפני הפסח שלא יהיו בתוכם גרעיני תבואה.

שעור החמצת הבצק
קמח שבאו עליו מים, אם ישהה בלי שיטפלו בו, יחמיץ. ואם מתעסקים בבצק ולשים אותו, אפילו כל היום כולו, אינו מחמיץ. וכמה ישהה הקמח בלי עיסוק ויחמיץ? כדי הילוך מיל של אדם בינוני, והוא שמונה עשרה דקות. ואם שהה קצת ונתעסק בו, ושוב שהה קצת, מצטרפות כל השהיות לכדי הילוך מיל. גם חיטים ששרו במים מחמיצות, ולכן אסור לאפות מצות מקמח של חיטים שרחצו אותם במים לפני טחינתם. שיטות הטחינה של הקמח משתנות בכל פעם, ולכן אין להשתמש בקמח מבלי לדעת כיצד נטחן, ואם נשטפו הגרעינים לפני הטחינה.

מצת מצווה
כל שבעה ימי הפסח אין חובה לאכול מצה. אם רצה, אוכל שאר מיני מאכל: בשר וביצים ופירות, ובלבד שלא יאכל חמץ. בליל הסדר חובה לאכול מצה, שנאמר: "בערב תאכלו מצות". מצה שאוכל אותה כל ימי הפסח אינו צריך לאפות אותה לשם מצווה, וכל החובה היא שתיאפה בכשרות, ולא תחמיץ. מצה זו מותר לאפות אותה על ידי חרש שוטה וקטן או גוי. לעומת זאת, המצה שאוכלים בליל הסדר, ויוצאים בה ידי מצוות אכילת מצה, צריך להכין אותה לשם מצת מצווה. לכן עשייתה ושימורה מחמץ נעשים על ידי ישראל גדול ובר דעת. מי שאינו חייב במצווה, אינו יכול להכין חפץ לאותה מצווה.

יש אומרים שמצת מצווה צריכה להיעשות לשם מצווה מרגע נתינת המים לקמח, שהיא התחלת הלישה, וכן נהגו רוב ישראל. ויש אומרים שצריך לשמרה לשם מצווה מעת קציר החטים, והמדקדקים נוהגים כדבריהם. עוד נהגו לקצור את החיטה המיועדת למצת מצווה לפני שבשלה הבשלה מוחלטת, שמא ירד עליה גשם או טל והיא תחמיץ בעודה מחוברת לקרקע.

יש נוהגים לאפות מצות מצווה בערב פסח אחרי חצי היום, בזמן המיועד לשחיטת קרבן הפסח. ואם חל ערב פסח בשבת - אופים בערב שבת אחר חצות היום.

מים שלנו
הרבה מדקדקים באפיית המצות שלא יבאו לידי חימוץ. ושואבים את המים ללישת המצות לפנות ערב, שאז הם צוננים ביותר, ומלינים את המים, ולשים את הקמח במים שלנו.

ביטול חמץ
שונה הוא איסור חמץ משאר איסורים: חמץ מותר כל השנה, ורק בפסח הוא אסור. חמץ בפסח היא איסור חמור, ועונש האוכל חמץ - כרת. לכן עשו חכמים סייג לאיסור חמץ, ואין הוא בטל כמו שאר איסורים. כל איסורי תורה שנתערבו בהיתר, בטלים ברוב, או בששים, או במאה ומאתיים. ואילו חמץ שנתערב בפסח במאכלים אחרים, אינו בטל לעולם, ואוסר אפילו במשהו. כמו כן נהגו בני אשכנז לאסור חמץ גם כשהוא נותן טעם לפגם, דבר שאינו אוסר באיסורים אחרים.

חמץ שנתערב במאכל אחר לפני פסח, והיה שם ששים כנגד החמץ, אם החמץ היה לח ונתערב בלח או ביבש ונבלע בו, כיון שבטל - בטל. ואם החמץ היה יבש, כשמגיע הפסח חוזר איסורו וניעור, ולא יועיל לו ביטולו שמלפני פסח.

מתוך האמור עולה, שאסור להשתמש בפסח בכלים שהשתמש בהם כל השנה בחמץ, מפני שהכלי ייתן טעם מן החמץ שבלע או שדבק בו למאכל של הפסח. ונהגו להוציא מן הבית את כל הכלים שמשתמשים בהם כל השנה, שמא ישכח וישתמש בהם בפסח.

הגעלת כלים
מי שאינו יכול לקנות כלי אוכל מיוחדים לפסח, יכול להכשיר את כלי החמץ שלו לשימוש בפסח כדרך שמכשירים כלים שנטרפו. וכיצד מכשיר? כלים שהשתמש בהם על האש במשקה, מגעיל במים רותחים. מצד הדין, כל מה שנשתמש בו בעירוי מכלי ראשון, או בתוך כלי שני, כשימושו כך הכשרו. שכך לימדונו חז"ל: "כבולעו כך פולטו". אבל המנהג הוא שכל כלי, ואפילו זה ששימושו בצונן, מכשירו על ידי הגעלה במים רותחים על האש, שחוששים שמא נשתמש בו ברותחים ואינו זוכר.

כלי חרס אי אפשר להכשירם, ונהגו להכשיר כלי פלסטיק ככלי מתכת וכלי עץ. נהגו להכשיר כלי זכוכית על ידי שריה במים קרים שלשה ימים מעת לעת, וכל 24 שעות מחליפים את המים. ולמה הקילו בהם? לפי שהם חלקים ואינם בולעים. ועוד: שלא השתמשו בהם בבישול על האש. ובני אשכנז מקילים בזה בשעת דחק גדולה ביותר. כלי פיירקס, שמעמידים אותם על האש, מודים הכל שהכשרתם בהגעלה ככלי מתכת.


מקור הערך: הרב ש' מן ההר, מועדים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
בדיקה
פסח


נושאים קרובים באתר דעת
חמץ