לדף ראשי

יְקוּם פּוּרְקָן מִן שְׁמַיָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזונֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהורָא מַעַלְיָא. זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא זַרְעָא דִּי לָא יִפְסוק וְדִי לָא יִבְטול מִפִּתְגָּמֵי אורַיְתָא. לְמָרָנָן וְרַבָּנָן חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִּי בְּבָבֶל לְרֵישֵׁי כַּלָּה וּלְרֵישֵׁי גַּלְוָתָא וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דְבָבָא. לְכָל תַּלְמִידֵיהון וּלְכָל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהון וּלְכָל מַאן דְּעָסְקִין בְּאורַיְתָא. מַלְכָּא דְּעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהון יַפִּישׁ חַיֵּיהון וְיַסְגֵּא יומֵיהון וְיִתֵּן אָרְכָּא לִשְׁנֵיהון. וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כָּל עָקָא וּמִן כָּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִּשְׁמַיָא יְהֵא בְסַעְדְּהון כָּל זְמַן וְעִדָּן. וְנאמַר אָמֵן:

תרגום: יקום פורקן מה השמים, חן וחסד ורחמים וחיים ארוכים ומזונות רווחים וסיוע מן השמים, ובריאות הגוף ואור מעולה, זרע חי וקיים, זרע שלא יפסוק ושלא יבטל מדברי תורה. למורינו ורבותינו החבורות הקדושות אשר בארץ ישראל ואשר בבבל, לראשי כלה ולראשי גלויות ולראשי הישיבות ולדייני השער. לכל תלמידיהם ולכל תלמידי תלמידיהם, ולכל מי שעוסקים בתורה. מלך העולם יברך אותם ירבה חייהם ויגדיל ימיהם ויתן אריכות לשנותיהם, ויושעו וינצלו מכל צרה ומכל חליים רעים. אדוננו שבשמים יהיה בעזרתם בכל זמן ועת, ונאמר אמן.


הברכה נתקנה בבבל, לברך את ראשי הגליות וראשי הישיבות וכל לומדי התורה. נתקנה בלשון ארמית שהייתה הלשון המדוברת, כדי שיבינוה הכל.
בסדור רב עמרם גאון ובסדור רב סעדיה גאון לא נזכרת ברכה זו.
נראה כי הברכה תוקנה להאמר בקהילות מחוץ לבבל. עיקרה הוא לברך את הלומדים בישיבות, ובעת הברכה נדבו נדבות להחזקת הישיבות ולומדי התורה שהם "רישי כלה" - ראשי הדרשנים; ו"לרישי מתיבתא" (ראשי הישיבות) ו"לדיני די בבא", הדיינים בשער העיר לשפוט את העם, "ולכל תלמידיהון".
מפני שהברכה היא על לומדי התורה, צריך הש"ץ להחזיק ס"ת בידו כשאומר יקום פרקן (ט"ז סי' צ"ו א).

במחזור ויטרי סי' קכ"ח (עמ' 99) כתב:

לאחר שסיים המפטיר ברכותיו יאמר הש"ץ בקול נעים ובכיוון הלב יקום פרקן בלשון תפילה בארמית וכו'. יקום פרקן השני היא ברכה לתושבי העיר, והיא בלשון נכח שנתקנה רק לחזן שיברך בה את קהלתו, ומי שברך לכל קהילות הקודש ולאורחים הבאים להתפלל וכו'.

הספרדים אינם אומרים יקום פרקן, וחלק ממנו נכלל במי שברך בעד הקהל.



הערות לערך:
שם המעיר: שבתאי וייס
הערה: בס"ד
ממה שנכתב על ידכם משתמע שאת היקום פורקן השני (עבור הציבור), אומר רק הש"ץ.
לעומת זאת בכל הסידורים שאני מכיר כתוב שרק מי שמתפלל ביחידות אינו אומרו. משמע שכל הציבור כן אומרים.
מקור ההערה: סידורים נוסח ספרד (לא מנהג ספרד)

שם המעיר: Sassi6
הערה: -
אצל התימנים, לאחר שסיים המפטיר ברכותיו, החזן אומר את התפילה הזאת, אבל הוא לא מתחיל מ"יקום פורקן", הוא מתחיל מ"מלכא דעלמא יברך יתכון, ויזכה יתכון, וישמע בקל צלותכון, תתפרקון ותשתיזבון מכל צרה ועקתא, ויהי מימרא ד-ד' בסעדכם... ...וכן יהי רצון ואמרו אמן.

שם המעיר: יאיר מאייר
הערה: ההערה שכתובה בסידורים שאינו אומרה היחיד בביתו, מדברת על כך שאת היקום פורקן הראשון כולם יכולים לומר, בין היחיד ובין הרבים.
ואת היקום פורקן השני אומר רק הש"ץ ברבים ולכן היחיד בביתו אינו אומרה. שים לב גם לשינויי הנוסח הארמי שבה ניכר שביקום פורקן השני הש"ץ מברך את הקהל.
מקור ההערה: מחקר אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן