לדף ראשי



נוהגים לעשות סעודה במוצאי שבת.

אמר רב חנינא: לעולם יסדיר אדם שלחנו במוצ"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית (שבת פ' כל כתבי).
משל שמלווין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו.
בסדורים מפרש, איבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת (שבלי הלקט סי' ק"ל). ואותו עצם הוא לוז שאינו נימוח ואינו נפחת ואינו נעכל לעולם (מטה משה ח"ד סי' תקי"ג).
אפילו כשנותנים לעני מן התמחוי נותנים לו בצהרים בשבת מזון שתי סעודות אחת לסעודה שלישית ואחת למוצאי שבת (תוספתא ב"ב פ"א).

בסעודת מלווה מלכא אומרים: "דא היא סעודתא דדוד מלכא".

הטעם: שדוד המלך התפלל 'הודיעני ה' קצי', והקב"ה אמר לו בשבת תמות (שבת ל'.). כאשר עברה השבת, היה דוד המלך וב"ב בשמחה רבה, ועשו סעודה גדולה בכל מוצ"ש. ובלי ספק היו כל ישראל שמחים עמו ועשו סעודה ג"כ. וזהו מקור למנהג הסעודה של מלווה מלכא (ש"ע או"ח סי' ש', מנהגי ישורון הוספות ג' 132, טעמי המנהגים נ"ד ע"א.

מנהגים הקשורים למלוה מלכה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן