לדף ראשי



עבוט, עירבון שנותן הלווה למלווה כאחריות לפרעון החוב.
התורה הזהירה את המלווה שאם בא לקחת המשכון בעירבון "משאת מאומה" (חוב של כלום) לא יכנס לבית הלווה לקחת בכח, שנאמר:

לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו.

אלא יעמוד בחוץ, והלווה יוציא לו את המשכן.

אסור למשכון כלים שעושים בהם צרכי אוכל נפש שנאמר:

לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל,

ואסור למשכון בגד אלמנה שנאמר:

ולא תחבול בגד אלמנה.

מצווה להחזיר משכון לבעליו כאשר הוא צריך לו, שנאמר:

ואם חבול תחבול שלמת רעך, עד בא השמש תשיבנו לו, כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו, במה ישכב. והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני (שמות כ"ב כ"ה-כ"ו).

פרטי הדינים
דין זה של החזרת המשכון נוהג כאשר המלווה לוקח המשכון בזמן שהגיע מועד הפירעון, ואין ללווה לשלם, או ששליח ב"ד לוקח משכון (ב"מ קי"ג:).
אבל אם נתן משכון בשעת ההלוואה, וזקפו במלווה, אינו חייב להחזיר המשכון מדי יום ביום, כי הלווה נתן את המשכון מרצונו, וסבר וקבל שיהיה המשכון מונח אצל המלווה עד שיפרע לו.

וכל מי שאין לו אלא כסות אחת נקרא עני, ואפילו לבוש אצטלא בת מאה מנה והוא רגיל ללבוש אותה מניחים אותה עליו, אבל אם אינו רגיל בה - מפשיטים אותה ממנו ונותנים לו כסות אחרת (עי' ב"מ שם).

אין לי אלא מלווה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות?
ת"ל משאת מאומה (ספרי).

מנהג פשוט הוא שבני הקהל ממשכנים אדם החייב מיסים ואינו משלם, ונכנסים לביתו ליטול משכונו, ואין בזה משום לא תביא אל ביתו לעבוט עבוטו (משא מלך ח"ב שער ג' משפט ה').

אחריות המשכון
א"ר יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר "ולך תהיה צדקה". אם אינו קונה משכון, צדקה מנין?! (ב"מ פ"ב). ואם קונה משכון חייב באונסין.

דין זה של אחריות המלווה על המשכון הוא כשלקח אותו בזמן הפירעון ע"י ב"ד, הגובה את המשכון ונותן אותו למלווה בתמורה לחוב.
אבל אם לוקח משכון בשעת ההלוואה, נוטלו רק לביטחון עד שישלם לו, חובו ואינו חושבו כשלו. לכן אם נאנס המשכון ע"י לסטים מזוין וכיוצא בו, נשבע שנאנס, ומשלם בעל המשכון את חובו. זהו דעת הראב"ד.
הרמב"ם (שכירות פ"י א') והגאונים אמרו שאפילו אם משכן לאחר ההלוואה ונאנס, ישבע שנאנס ומשלם בעל המשכון את חובו. וסבירי להו דמה שאמר ר' יצחק שבע"ח קונה משכון הוא רק לעניין שייחשב שומר שכר לחייבו בגניבה ואבדה (עי' חו"מ סי' ע"ב ב').


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן