איך נהייתי מורה?
מחבר: פרופ' מאיר שוורץ
בשדה חמ"ד, גיליון 3, 1997
ברשימת "סידור העבודה" בקיבוץ מופיע שמי במשבצת "מורים". איזו עלבון! סדרן העבודה אומר: "אתה היחיד שהיה פנוי", ובמילים אחרות - "כל החשובים והרציניים עובדים בעבודה יצרנית, ואתה תהיה מחר מורה"! בעגת הקיבוץ, הייתי "פקק"!
"סדרן העבודה" הוא כל יכול, כל מבין, איתו אין מה להתווכח!
סיימתי בית ספר העממי שש שנים לפני כן. שנה באיחור, בגלל שעליתי, יתום, לארץ, ולא ידעתי עברית. הציונים שלי היו די חלשים. לפי 'הבנת' סדרן העבודה, הידע הזה צריך להספיק על מנת להיות מורה!
"עד אחרי הצהרים יש מספיק זמן להתכונן לשיעורים!" לא זכור לי ששאלו אותי מה לימדתי, וכיצד הצלחתי. וגם לא היה צורך למסור דו"ח. העיקר - תלמד את הנוער כך וכך שעות!
כך "נולד" מורה בתקופת טרום המדינה.
- חורף 1948, נוער מרוקאי הגיע לארץ. לקיבוץ שכולו יוצאי גרמניה, הייתה החלטה אמיצה, הוא מוכן לקלוט נוער זה! נשלחתי למחנה צבאי עזוב על הר הכרמל שם שיכנו ילדים אלה, על מנת שאכיר אותם. שהיתי איתם כמה שעות, והחלטתי נפלה.
בדרך חזרה - באוטובוס המאסף האחרון לתל-אביב, אני פוגש את צבי ויינברג ממושב כפר הרואה. גם מושב זה החליט "לרכוש" נוער!
צבי מספר לי, שלאחרונה נוסד משרד חינוך, והנה מתחילים בבחינות אקסטרניות (גם את פירוש המילה לא הבנתי כל כך!), ובעוד שבועיים יתקיימו בתל-אביב הבחינות "הראשונות", במקצועות עברית (=חיבור) ומולדת. לבחינה בעברית אין מה להתכונן, ולבחינה במולדת "קח איזה ספר על ארץ ישראל ואת הרוב הלא בין כך אתה יודע". כך הוא שיכנע אותי. "גם אני אבוא", "הבחינות לא עולות כסף".
"אירגנתי" נסיעה לתל-אביב לאותו יום: מספר הנבחנים מכל הארץ היה -שלושה!
ב"מולדת" נשאלתי "מה ההבדל בין העולים לארץ ישראל לפני הציונות ובין אלה שעלו אחרי הציונות". הבנתי איזה תשובה "הם" רוצים לשמוע: "לפני הציונות באו לארץ כדי למות, ואחרי הציונות כדי לבנות"! מרגיז אותי עד היום שנתתי את התשובה שהם רצו לשמוע!
הבחינות הבאות היו לאחר חצי שנה. שתיים עשרה בחינות עלי לעבור, שתיים בשנה, ובסך הכל - 6 שנים (האם המדינה החדשה תתקיים כל כך הרבה שנים?) בבחינות השניות נבחנתי בתנ"ך ובמתמטיקה. הפעם היו שישה נבחנים. הבוחנים היו בקיאים בתנ"ך והפגינו בקיאותם (ביניהם זלמן שז"ר ז"ל) התביישתי שאני הדתי יודע פחות מהם. התנ"ך - שלהם! עברתי את הבחינה.
לבחינה במתמטיקה - צריך היה להביא לוח לוגריתמים. אין לי! שאלתי ספר מתמטיקה בגרמנית מספריית הפועלים ברחובות למשך לילה, והעתקתי את לוח הלוגריתמים. עם לוח כתב יד זה באתי לבחינה (הלוח - 8 עמודי מספרים - עדיין מצוי אצלי).
לבחינות האחרונות, כעבור שנים - כבר דרשו 25 מיל לכל בחינה. למזלי - הגזבר היה נוח, ונתן לי 50 מיל, הוא אמר לי שאינו יודע כיצד לכתוב הוצאה זו בספר החשבונות, ותחת איזה סעיף: "הקיבוץ לא צריך תעודות", "כולם שווים"! תעודה היא אולי פתח שתרצה לעזוב את הקיבוץ.
כאשר קיבלו ממשרד החינוך משכורות עבור המורים, כמובן שלא רשמו את הרווק מאיר שוורץ, אלא חיפשו משפחה עם ילדים, כי "זה מכניס יותר כסף". כאשר עזבתי את הקבוץ, לא היה לי אפילו תיק במשרד החינוך!