מלכות הברזל נשברה

המעצמה השנייה במעלה יורדת במהירות מעל במת העולם

-מאת סופרנו המדיני-

מאורעות כבירים מתרחשים בימים אלה בעולמנו, ואף בעולם הגויים עדים אנו לשידוד מערכות יסודי. מי יכול היה להעלות על הדעת שהמעצמה השנייה אחרי מצרים תתמוטט במהירות שכזו, כפי שמתמוטטת לעינינו ממש מלכות החתים? לפי העדויות המגיעות אלינו, מפלותיהם אינן מפלות צבאיות גרידא אלא חורבן לאומי בהיקף הרחב ביותר: שבטי החתים נמחקים, כנראה, לא רק מהמפה אלא ממש מעל פני האדמה. קרוב לודאי שכעבור עשר או עשרים שנה לא יהיה זכר למלכותם ובמקומה תצמחנה באסיה הקטנה מלכויות אחרות של בני יפת של הפריגים, הארמנים ודומיהם.

"עם הברזל"

ירידת החתים באה במפתיע דווקא אחרי שהצליחו לגלות מכרות ברזל בארצם ואף היו הראשונים שלמדו להתקין ממתכת חדשה זו כלי-נשק יעילים מאוד. אמנם בבל ובמצרים ידעו על קיומה של מתכת כזו, שהופקה בכמויות מצומצמות מאבני שביט שנפלו ארצה משמים. אך החתים היו הראשונים שגילו עפרות-ברזל בבטן האדמה – ובכמויות גדולות. מלומדים גדולים מחשיבים מאוד תגלית זו, ולדבריהם יתפוס הברזל את מקומה של הברונזה הנהוגה עד כה בשימוש. התגלית החתית פותחת, אפוא, תקופה חדשה בתולדות העולם.

כיבוש בבל

גילוי הברזל לא הצליח להציל את החתים מחורבן וכן גם לא הצליחה להצילם כוננותם הצבאית הבלתי-פוסקת. שהרי עם לוחם היו החתים, עם שאינו מניח את נשקו מידיו אפילו לרגע אחד, עם ששפך את שלטונו כמעט על אסיה הקטנה כולה ואף חדר לסוריה ולכנען.

לא מעטים הם ספרי-הזיכרון בכתב-היתדות שבהם מסופר על המלך החתי מור-שלח שהוליך את צבאותיו לאורך הפרת, הגיע לבבל, כבשה, בזז את אוצרותיה, שם קץ לשושלת אמרפל (חמורבי) – וחזר עטור תהילה לבירתו.

הגדיל לעשות ממנו המלך החיתי סופילוליומה, המצביא המוכשר ביותר אחרי פרעה תותמוס השלישי. היה זה בערך חמישים שנה אחרי מותו של תותמוס, המלך החתי עלה אז על סוריה וכבש את כולה מידי מצרים, ומצרים שנחלשה אז לא יכלה למנוע זאת. לאחר מכן חצה המלך החתי את הפרת והחריב כליל את מלכות מיטאני (שאשור הייתה כפופה לה אז) – וע"י כך נהפכה מלכות החתים, לפני מאה ועשרים שנה, למעצמה האדירה ביותר במערב אסיה.

מפלת רעמסס השני

רעמסס השני ריכז כוחות צבאיים גדולים, חזר לסוריה והתכונן להכריע את החתים במהלומה אדירה אחת. הקרב המכריע פרץ ליד חומות העיר קדש (על נהר אורונטס), וכאן הצליחו החתים לאגף את המצרים ולהנחיל להם מפלה. חיל החלוץ המצרי הושמד כולו וכפשע היה בין פרעה לבין השבי. רק הודות לגבורתו ולכוחו הבלתי-מצוי (רעמסס היה ענק, חמש אמות גבהו) הצליח רעמסס להיחלץ מטבעת הכיתור ולהיסוג יחד עם צבאו. אמנם זוכרים אנו את שיר התהילה המצרי שחובר ע"י משורר-החצר של רעמסס, בו מתואר הקרב ליד קדש כניצחון מצרי, אבל האמת היא אחרת…(הם עתידים עוד פעם לספר על ניצחונם על ישראל בים-סוף...).

רק לאחר זמן הצליח רעמסס להחזיר לעצמו את השלטון על כנען וחלקה הדרומי של סוריה ואף לכרות ברית שלום עם החתים.

אך ימי השקט לא ארכו בשביל מלכות החתים: נוסף על הלחץ הגובר והולך של אשור פרץ לאסיה הקטנה נחשול עצום של שבטים מבני-יפת אשר הגיעו כבר במסע-בזק עד לבירה החיתית חתוסאס וכבשוה. לא במעט סייעו למפלתם של החתים התככים הבלתי-פוסקים בחצר מלכם, המריבות והמרידות מבפנים וחיי-המותרות הבלתי-מרוסנים של אציליהם ושועיהם.

תרבות החתים

הירושה התרבותית שהחתים משאירים אחריהם היא חשובה למדי. חוקיהם ומשפטיהם הם  ללא ספק פחות משעבדים מאשר חוקי בבל, מצרים ואשור. אפילו המלך כפוף להם, ומלכי החתים התייחסו אמנם בכבוד לחוקתם (המלך סופילוליומה שהוזכר לעיל הודה אפילו שפלישתו לסוריה הייתה בלתי-חוקית, ובמגפה שפרצה לאחר מכן ראה עונש צודק על עבירתו...)

החתים מצטיינים גם באדריכלות ובפיסול. בירתם המוקפת חומות אדירות היא העיר הגדולה ביורת באסיה. האדריכלים האשוריים מתפעלים מאוד מהבניינים המפארים עיר זו ובייחוד מארמון המלך הנקרא בפיהם "הארמון בעל שני הצריחים". בכניסה לארמון "הועמדו על המשמר" שני אריות-אבן נהדרים.

גם במלאכת הכתב מצטיינים החתים ומעל חרסיהם המכוסים אותיות-ציורים אפשר לקרוא לא רק חוקים או פקודות מלכותיות אלא גם סיפורים מרתקים. לא מזמן הגיע לידינו אפילו חיבור מיוחד על גידול-סוסים.

אגב, פרט מעניין: הסופרים החתיים, בניגוד לסופרי הארצות האחרות, הם אוהבי כבוד ופרסום, ואין הם מפרסמים שום יצירה מבלי ששמם יהיה חתום עליה בהבלטה יתרה…

תרבות מעניינת – אך כנראה שנגזר דינה לפנות את המקום לתרבויות חדשות.