שיר התוכחה והאהבה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

שיר התוכחה והאהבה

שיר התוכחה והאהבה

האזינו השמים ואדברה

ותשמע הארץ אמרי-פי.

יערוף כמטר לקחי

תזל כטל אמרתי,

כשעירים עלי-דשא

וכרביבים עלי-עשב.

כי שם ה' אקרא

הבו גודל לאלוהינו.

 

כך פתח נביאנו איש האלוהים את שירתו הגדולה אשר השמיע באוזני העם ערב לכתו מאתנו.

 

הרבה דברי שירה וחכמה שמענו מפיו, אך השירה הזאת עלתה על כולם בכוחה ויופיה בעומקה ובפשטותה גם יחד. וכשאמר בקולו העמוק והברור: "האזינו השמים ותשמע הארץ" - נדמה היה כי הוא כולו נטוי בין שמים וארץ כגשר העולם או כסולם אשר ראה בחלומו אבינו יעקב. שמים וארץ כאילו נשקו בו יחד, חוברו יחד. הוא הוריד לנו את התורה משמים, הוא העלה אותנו מן הארץ לגובהי שמים. ולא חלילה בטלטלה חזקה ומסחררת, כי אם כאב הנושא את ילדו על כתפיו באהבה וזהירות.

 

ודאי דברים חמורים השמיע בשירה זו והיה לנו כאילו הטיל אותנו בכעס וחרון ארצה, כאשר הטיל ודאי אז, לאחר מעשה העגל, את הלוחות לנפצם לרסיסים. אך אחר כך שוב מרים הוא אותנו מן האשפות ברוב חמלה וסליחה ומושיבנו על במתי השורות כעל במתי ארץ. כי הרי לא בא משה בשירת פרידה זו אלא לחקוק בדרך השיר על לבנו את מה שלימדנו בברית אשר כרת עמנו: החיים והמוות, הטוב והרע בידינו. אם נקיים את דברי התורה אם נחיה על פי חוקיה ומצוותיה נאריך ימים אל הארץ אשר אנו כובשים אותה וראשינו בשמים לרום. אך אם נפר את הברית יתמוטט גשר זה מתחתנו, תלויים נהיה בין שמים וארץ. נסחפים לכל רוח, או תועים בחלל האוויר או מתגוללים בין גויים רחוקים כבמאורות נחשים.

 

על כן פתח משה את השירה הגדולה הזאת בפנייה לשמים ולארץ, כי הוא רצה לאחדם בלבנו.

כשם שידענו אותו כמוכיח וכאוהב, כמוכיח מתוך אהבה כל ימי הנהיגו אותנו, כן שמענו אותו גם מתוך דברי השירה הגדולה הזאת.

 

הנה הוא אומר בלשון קשה וחזקה "אדברה" ו"לקח". והנה הוא מרכך את קולו ב"אמרי פי" או "אמרתי". הנה הוא עורף את תוכחתו כמטר החזק, כגשם שוטף יורה ארץ והנה הוא מזיל את נחמתו כטל לאט לאט וברכות. הנה שירתו היא כסערה, כגשם נסער והנה היא טובה ולבבית כרביבים.

 

כך נוהרת השירה הזאת עד תומה, בהיגיון השכל והיגיון הלב ומצביעה על עתידות עתידות מעלות ומורדות, מעלות ומורדות.

 

מאז השירה ששר משה על ים-סוף לא שמענו שירה נפלאה כזאת. אך אם שירת הים נסערת הייתה שירתו האחרונה שקולה ועמוקה, חובקת זרועות עולם וחודרת עד עמקי הבינה שבלב.

 

ולוואי שתחרת שירה זו על לבנו ועמה כל התורה ויעמדו לנו במקום משה איש האלוהים אשר קרב את השמים והארץ, אשר הביאונו עד הארץ הזאת בשם ה'.