הסכם שלום בין הצפון והדרום
מה מסתתר מאחורי החוזה לאי התקפה מצרים – חת
מאת סופרנו המדיני
החוזה שנחתם זה עתה בין מצרים לבין המלכות החתית משמש נושא לשתי סברות סותרות בפיהם של משקיפים שונים.
המצרים רואים בחוזה ניצחון מוחלט ושלם לפרעה רעמסס השני.
שאר מדינות העולם – ובכללם רוב המשקיפים המדיניים בחתושש, - רואים בחוזה ביטוי לקיפאון ביחסים שבין מצרים והחתים.
ה"ניצחונות" המצריים
מגמתם של השליטים המצריים – ובמיוחד של המלך הנוכחי – לתאר כל מסע כניצחון מצרי, ותהיינה תוצאותיו כאשר תהיינה, ידועה יפה למדי. לפיכך נראים הדברים שיש להתייחס גם לטענתם הנוכחית בהסתייגות ולא לראות בה אלא התרברבות נוסח מצרים. אולם לפני שנעשה כן יתכן וכדאי לבדוק כיצד מבקשים המצרים לנמק את טענתם.
הם מציינם כי היה זה חתושיליש מלך החתים – ולא רעמסס – שיזם את הצעת-השלום אשר הביאה לידי עריכת החוזה. החתים "נאלצו" לעשות את הצעד הזה – טוענים המצרים – על ידי שרעמסס כבש מחדש "לאחרונה" את כנען הדרומית עד לעמק הליטאני והאורונטס, ובשל כך איימו על שלטון החתים בצפון.
ואילו העובדה היא כי טענה זו אינה מתיישבת עם המאורעות הצבאיים של השנים האחרונות. אמנם נכון הדבר כי רעמסס ערך כמה מסעות בכנען, וכי במסעות אלה כבש מחדש שטחים אשר נפלו לפני-כן בידי החתים. אולם מאז הגיע פרעה למדרונותיו הדרומיים של הר הלבנון ולבקעת הליטאני, לפני שתים עשרה שנה, לא עשה כל ניסיון להרחיב את כיבושיו צפונה.
טור חיילים חתיים טור חיילים מצריים
מי פחד ממי?
לפיכך קשה להניח כי חתושיליש חשש מפלישה מצרית, כפי שטוענים המצרים. לפיכך, קרוב יותר לוודאי כי רעמסס הוא שפחד להסתבך בקרב בקנה-מידה גדול נגד הצבא החתי – לאחר מה שארע לפני שש-עשרה שנה בקדש.
על כל פנים, הרי נוכח העובדות אין מקום לכל הטענות המצריות בדבר ניצחון מצדם. הדבר שהביא לברית זו אינו אלא ששתי המעצמות הכירו סוף-סוף כי הן שקולות זו לזו בכוחן, ולא תוכלנה להכריע האחת את השניה. לאחר קרב קדש השתכנעו שני השליטים כי אכן זוהי המציאות. רק גאוותם מנעה בעדם מלהיכנס במשא-ומתן לשלום באותו מקום ובאותו זמן, או לאחר זמן קצר.
מאחר שרעמסס הנו גאה בהרבה מחתושיליש, הרי הניח למלך החתים שיעשה את הצעד הראשון. ואפילו כך עברו לא פחות משש-עשרה שנה עד שנעשה הדבר. אולם לאחר שהציע למלך החתי את הצעתו, מיהר רעמסס לקבל אותה.
האיום מצד אשור
יש לחתושיליש טעם טוב מאוד לשאוף לברית עם מצרים בשעה זו: חורבן מיטני בידי שלמנאצר מלך אשור מבשר צרות למלכות החתים.
אשור מתחזקת משנה לשנה, וזו עובדה שהחתים יכלו להתעלם ממנה רק כל זמן ששימשה מיטני חיץ בין אשור לבין מלכות החתים. אולם עתה נהרס החיץ הזה ועבר מן העולם; והחתים מתנסים היום בהרגשה הבלתי-נעימה שלא נתנסו בה קודם – כי מעבר לפרת משקיפים עליהם אשורים. קרוב לוודאי כי חתושיליש הגיע למסקנה שיש לשכנע את שלמנאצר כל אל לו לחצות את הנהר המפריד עתה בין שתי המדינות.
מכאן החוזה עם מצרים, שתפקידו לשמש אות מתאים למלך האשורי. כן מבטיח החוזה עזרה צבאית יעילה במקרה שאשור תחליט בכל זאת לפלוש לתחומי החתים.
מעמד שווה
אין להכחיש כי יש משום ניצחון מדיני למצרים בעובדה כי נסיות מסוימות אילצו את חתושיליש לפתוח במשא-ומתן עם רעמסס. עם זאת אין להתעלם גם משתי עובדות יסודיות אחרות.
א. הנסיבות הללו נעוצות לא בעצמתה של מצרים אלא בעצמתה של אשור.
ב. עצם הנוסח של החוזה שבין מצרים והחתים מבליט את השוויון המוחלט שבין שני הצדדים.