חידת ספר ישעיה בעיני חז"ל
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

חידת ספר ישעיה בעיני חז"ל

ישעיהו - מבוא

מחבר: ישעיה נבנצל

סיני

תוכן המאמר:
1. המסקנות אליהן נגיע
2. הפיצוץ
3. המלך אחז
4. על כסא דוד ועל ממלכתו
5. קול דממה
6. סוף דבר
7. השלכות

תקציר: הסבר על מבנה ספר ישעיהו על פי מסורת חז"ל שהכותב הוא נביא יחיד

מילות מפתח: אחדות ספר ישעיהו

חידת ספר ישעיה בעיני חז"ל

 

 
הקורא בספר ישעיה לתומו לא ימלט מלהבחין, כי הספר בנוי מחטיבות שונות, מחציתו הראשונה כתובה בלשון מעט ארכאית ועיקרה נבואות מימי המלכים אחז וחזקיהו. לעומתם הפרקים מ-סו, הנקראים לעיתים "ספר הנחמה", עניינם נחמות לזמן שיבת ציון ואולי אף לעתיד לבוא, ולשונם יותר מובנת וקרובה ללשוננו.
 
חוקרים רבים הסכימו לקבל את התיזה שהספר אינו אלא צירוף כמעט מקרי של דברי שני נביאים בני זמן שונה, או אף מספר רב יותר של מחברים. חוקרים אחרים מצאו דווקא קווי דמיון בין כל חלקי הספר על בסיס לשוני ורעיוני. עם ישראל לדורותיו ראה בספר ישעיה דברי נביא יחיד. גם קדמונינו ראוהו כך - למשל יוסיפוס פלאביוס ובן סירא. מאידך, בקוראנו בספר לתומנו לא נוכל שלא להרגיש במעברים החדים, ה"בלתי רציפים", שבו. מטרתנו היא, אם כן, להבין את סיבתן של תפניות אלו.
 
1. המסקנות אליהן נגיע להלן הן:
א. בחלקו הראשון של הספר, פרקים א-לה, הולכת ונבנית תקווה משיחית לזמן קרוב ביותר - זמנו של המלך חזקיה.
ב. תקווה זאת נשארת תלויה בבחירה החופשית של הנפשות הפועלות.
ג. האירועים המתוארים במרכז הספר, פרקים לו-לט, מובילים לאכזבה.
ד. התפנית בסגנונו של הספר מפרק מ' והלאה מוסברת כקריאה של הנביא, בשם ה', לתקוה חדשה, בדור מאוחר יותר.
ה. לאור זאת שוב מופיע ישעיה כנביא יחיד, והשינויים במבנה הספר מוסברים מתוך תוכנו.
ו. דברי חכמינו ז"ל על הספר מקפלים בתוכם את המפתח להבנתו, כאשר נקרא בהם לאור  ניתוח המשמעות של דברי הנביא, על פי הפשט.
 
2. הפיצוץ
התבוננות בתוכנו של ספר ישעיה - לעומת התבוננותנו הקודמת בסגנונו - מלמדת כי הספר מתאר אירועים היסטוריים דרמתיים. בפרקים לו-לט כמעט התרחש חורבן בית ראשון, ולפתע הפכה השואה לגאולה עם מפלת סנחריב - ולאחר פרק אחד שוב נהפך הגלגל, ישעיה הופך לנביא זעם המבשר את החורבן אשר בוא יבוא - אם כי רק בעוד שלושה דורות. שינויים קיצוניים אלו מתרחשים במהלך ארבעה פרקים במרכז הספר - פרקים אשר ניתן לדמותם לפיצוץ אדיר אשר קרע את מחציתו השניה של הספר מעם המחצית הראשונה, תוך תפנית חדה בסגנון ובתוכן. ננסה למצוא את ההגיון הפנימי שבחלק הראשון של הספר אשר מוביל בהכרח אל הפיצוץ ואל התפנית.
 
 
3. המלך אחז
אחת החידות בספר היא יחסו הטוב של ישעיה אל המלך אחז. אחז מוזכר בתנ"ך כמלך שהרבה להרשיע, הנהיג עבודת אלילים ביהודה והעביר את בניו באש למולך. מלך ישראל בימיו היה פקח בן רמליהו, אשר ניהל מלחמות נגד מלכות יהודה בשיתוף עם ארם. אנו זוכרים מפרק ז' בישעיה את רצון מלך ארם ופקח בן רמליהו אשר הגיעו עד תעלת הברכה העליונה בשערי ירושלים. המלך אחז לקח את אוצרות בית המקדש ושלח אותם כשוחד למלך אשור על מנת שיתקוף את ארם ואת ישראל מן המזרח. מלך אשור תגלת פלאסר קיבל את השוחד, כבש את ארם והגלה את תושבי דמשק בירתה. אחרי כן המשיך לארץ ישראל והגלה חלק מתושבי מלכות אפרים. אחריו מלך שלמנאסר, אשר המשיך בכיבושים, והגלה את עשרת השבטים לאחר מצור ממושך על שומרון. סיום זה של ממלכת ישראל התרחש בימי חזקיהו בנו של אחז. המלך אחז בא לראות את דמשק לאחר מפלתה. שם ראה מזבח אשר שימש את מלכי ארם. הוא ציוה להעתיק את צורת המזבח ולהקימו בירושלים, בתוך המקדש, ולהזיז ממקומו את מזבח ה'. בזמן אחז נסגר המקדש כליל לעבודת ה'. ורק עבודה זרה היתה מותרת. אחת התמיהות בספר ישעיה היא שהנביא מדבר אך טוב אל אחז. בפרק ז' אנו מוצאים את פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם בשערי ירושלים. הנביא יוצא בדבר ה' לעודד את אחז: השמר והשקט, אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה. ישעיה מוסיף ומנבא לאחז את מפלת ארם וישראל: הנה העלמה הרה ויולדת בן... בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה. מדוע נשלח הנביא לדבר טוב אל מלך רשע זה - והספר מדגיש שאלו דברי ה' ולא מלבו של ישעיה? בפרק ח' מדבר הנביא על עלית ממלכת אשור ומשוה אותה למי נהר עצומים, אשר יעלה וישטוף כל אשר בדרכו: וחלף ביהודה, שטף ועבר עד צואר יגיע. אולי יש כאן רמז מסוים לאחז מה תהיינה תוצאות פנייתו לאשור מפחד ארם, אך לא תוכחה.
 
 
4. על כסא דוד ועל ממלכתו
פרק ט' פותח במילים מפתיעות:
 
 
העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה... כי את עול סובלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו, החיתות כיום מדין.
 
 
מהו האור הגדול? מהי השמחה? ומדוע יש בפסוקים נאדרים אלו קרי וכתיב: קוראים "הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה" אך כתוב: "לא הגדלת השמחה", לא ב-א. והרי אלו שני הפכים - מה זה בא לרמז? פרק ט' ממשיך בבשורות טובות:
 
כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ א-ל גבור אבי עד שר שלום. לםרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם.
 
 
מיהו ילד או בן זה? מקודם דובר על בניו של הנביא ישעיה עצמו. אך פה אין זה בן של ישעיה, שהרי הוא אומר: על כסא דוד ועל ממלכתו. רש"י במקום אומר: כי ילד יולד לנו - אע"פ שאחז רשע הוא, בנו הנולד לו זה כמה שנים צדיק יהיה. - דברי רש"י מסבירים מדוע הנביא מדבר טובות אל אחז. הנביא מרחיק ראות, מעבר למלחמה הנוכחית עם מלך ישראל ומלך ארם, אל תקופת חזקיהו, המלך הצדיק, אל מלחמתו עם אשור, שיבוא וישטוף בארצנו - שטף ועבר עד צואר יגיע, כמו שקראנו ואל מפלת סנחריב. עתה תובן הפתיחה לפרק ט': העם ההולכים בחושך ראו או גדול - הגאולה הפתאומית בזמן חזקיה, מפלת סנחריב, גאולת ירושלים בדרך נס. אנו רואים את "האנרגיה הפוטנציאלית" של הפיצוץ מתחילה להצטבר כבר בזמן מלכות אחז. ושוב קרי וכתיב מפתיעים: במלה לםרבה המשרה, המ' היא מ' סופית, או מ' סתומה. בכל התנ"ך אין מ' סתומה באמצע מלה. מדוע כאן יש? כאן המקום לסקור בקצרה את מהלך חיי המלך חזקיה. קורותיו מסופרות בספר מלכים, בספר ישעיה, ושוב בדברי הימים. כזכור, הפסיק אחז את עבודת ה' בבית המקדש והנהיג בו עבודת אלילים. כאשר עלה חזקיה לשלטון, בחודש הראשון למלכותו, שהיה חודש ניסן, אסף את הכהנים והלויים וצוה עליהם לפנות את הטומאה מן המקדש. הפינוי נמשך עד ששה עשר בניסן, ולכן לא יכלו לעשות את הפסח במועדו. כשנגמר הטיהור ערך חזקיהו חג מיוחד, סידר את הכהנים בעבודתם והעמיד את הלויים בכלי שיר. בדברי הימים מסופר שאותו חג, חנוכה מחודשת של המקדש והמזבח, היה לשמחה רבה לעם בירושלים. חזקיה עיבר את אותה שנה, כך שנשאר כחודש עד פסח. בזמן זה אסף את העם מיהודה. הוא גם שלח שליחים לשרידי ממלכת ישראל, אך השליחים הצליחו לאסוף רק עם מועט. הפסח נחוג בבית המקדש בשמחה רבה, בשירה והלל לה' וחג שבעת ימים. העם חזר איש לעירו בתנופת תשובה גדולה, הרסו את מזבחות העבודה הזרה וגם את הבמות, וחדשו את עבודת ה'. ספר דברי הימים ב לא כ מסכם את מעשי חזקיה בתקופה זאת של מלכותו כך:
 
"ויעש הטוב והישר והאמת לפני ה' אלוקיו. ובכל מעשה אשר החל בעבודת בית האלוקים ובתורה ובמצוה לדרוש לאלוקיו, בכל לבבו עשה והצליח. אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה, ויחן על הערים הבצורות ויאמר לבקעם אליו".
 
 
חשוב לשים לב לפתיחה של התקופה החדשה במלכות חזקיה: אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב. סנחריב לא בא כעונש על חטאי המלך או העם. הוא בא דוקא בזמן מעשה גדול של תשובה - ומעשה שהצליח. עתה נבין את דברי חז"ל: ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג. בואו של סנחריב הוא שיא דרמטי בשרשרת אירועים שתחילתם במלך אחז הרשע, בבנו הצדיק חזקיה בתשובה השלמה של העם - והשיא הוא כיבוש כל ארץ ישראל מלבד ירושלים, איום על ירושלים, "ונותרה בת ציון כסכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה". ואז - המפלה המוחלטת של סנחריב, הצלת ירושלים, הגאולה. חזקיה "על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם".
 
כדי להבין את ההזדמנות האדירה שנתן הקב"ה לחזקיהו, נמשיך לפרש תא הפרקים י יא יב. בפרק י': "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי - והוא לא כן ידמה" אלא מייחס את ההצלחה לעצמו. בפרק לו אכן נמצא בדיוק רעיון זה בפי רבשקה, מפקד צבא אשור. פרק י' מתאר את מסע סנחריב המסתיים בשערי ירושלים: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
ובפרק יא: "ויצא חוטר מגזע ישי... ושפט בצדק דלים... וגר זאב עם כבש... ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרושו". למי ההזדמנות להיות שרש ישי זה - אנו כבר יודעים. אבל - רק הזדמנות. הבחירה החפשית נשארת של חזקיהו, ושל חזקיהו לבדו. בפרק יב מגיעה "האנרגיה הפוטנציאלית" לשיא. פרק זה הוא השירה אשר תיאמר עם הגאולה השלמה:
 
"ואמרת ביום ההוא, אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמי. הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד, כי עזי וזמרת י-ה ה' ויהי לי לישועה".
 
 
ראוי לשים לב כי פסוק אחרון זה מופיע שלש פעמים במקרא. בשירת הים: "עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה. זה א-לי ואנוהו". בהלל: "עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה, קול רנה וישועה באהלי צדיקים", ובמקומנו. אך רק כאן שם ה' שלם: עזי וזמרת י-ה ה' (שם של יוד-הא-וו-הא) והוא סימן לגאולה השלמה.
 
הפרקים ז-ח-ט-י-יא-יב הם אם כן רצף אחד ממלחמת אחז ועד מפלת סנחריב בשערי ירושלים והגאולה השלמה. יתר פרקי המחצית הראשונה של הספר עוסקים בשני נושאים: תוכחה לעם, לפעמים בלשון נוקבת למדי: מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי - גוי חוטא, עם כבד עוון - עם טמא שפתיים. ונבואות על מפלת אשור, ובצמוד אליהן נבואות על מפלת בבל (שהן קצת מביכות למפצלי הספר בגלל המרחק הרב בזמן בין שני הארועים). סיום חלק זה של הספר הוא במצבור חדש ויפה של "אנרגיה פוטנציאלית" בפרק לה, ובו ביטוי לשמחתה של ארץ ישראל - שכבר היתה שוממת ברובה הגדול - עם בוא הגאולה: ישושום מדבר וציה ותגל ערבה. והפרק מסתיים - כפי שראוי לו - בגאולת עם ישראל, שכבר היה ברובו בגלות: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.
 
 
.5 קול דממה
סיפור מפלת סנחריב מתנהל בפרקים לו-לז בדיוק על פי התסריט. אלא שהסיום הוא מפתיע. כאן מתרחש הפיצוץ הגדול, אלא שהפיצוץ אינו "מעשה" כי אם "מחדל", ולכן קולו כמעט איננו נשמע.
 
מלאך ה' הכה במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף איש בלילה אחד. בבוקר קמים שרידי צבא אימפריאלי זה ומתקפלים לארצם באותה מהירות שבה באו. ירושלים, וארץ ישראל כולה, ניצלו מן המשעבד והמגלה האכזר. ובפי חזקיה אין אף מלה אחת של שירה, של תודה על הגאולה. מדוע?
 
הסבר לכך אינו ניתן לא בספר מלכים ואף לא בישעיה. אבל לפני שנגיע אליו, נזכור עוד הזדמנות אחת שניתנה לחזקיה. (לח א) "בימים ההם חלה חזקיה למות" ואנו זוכרים את ישעיה בא אל חזקיה: "מת אתה ולא תחיה", תפילת חזקיה, האות שניתן לו מאת ה' בשוב השמש באמצע היום בשמים עשר מעלות אחורנית, והחלמתו הניסית של המלך. בעקבות מאורעות אלו (לט א) שלח מלך בבל אז עדיין מדינה קטנה ובלתי נחשבת - ספרים ומנחה אל חזקיהו. המלך קיבל אותם בסבר פנים יפות - מעשה מדיני נבון - והראה להם את כל אוצרותיו. וכאן נשמע לראשונה קולו של הפיצוץ: (לט ה) "ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה' צב-אות. הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל, לא יוותר דבר אמר ה'. ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל". בכל ספר ישעיה, שכולו נחמות אם גם בתוך תוכחות, יש רק פסוק יחיד זה של פורענות. אבל - כל החורבן והגלות מקופלים בתוכו.
 
מדהים הוא מענהו של חזקיה (לט ח): "ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת. ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי". אנו איננו מבינים - האמנם טוב דבר ה'? הלא זו תחזית קשה ואכזרית?! גם ישעיה אינו מבין. חזקיה אומר: טוב דבר ה', וישעיה אינו עונה, כי אינו מבין. וחזקיה מסביר: כי יהיה שלום ואמת בימי. אבל ההסבר אינו הסבר. וישעיה אינו אומר דבר. כי אין לו כבר מה לומר לחזקיה. אבל לנו יש לו עכשיו דבר נחוץ לומר: נחמו נחמו עמי. כי אנו מבינים שלא "טוב דבר ה'", כי ירושלים עוד תקח מיד ה' "כפלים בכל חטאתיה".
 
טרם קבלנו הסבר לסיבת "הפיצוץ". לא קבלת הפנים הלבבית מדי שליחי בבל לכשלעצמה היה בה חטא. אלא - ההתעלמות של חזקיה מן הנס שנעשה לו אישית, ומן הנס הגדול יותר שנעשה לעם ישראל כולו (מלבי"ם על לט א). אך מדוע? ספר דברי הימים, כדרכו, מוסיף משפט או הערה, בהם ראוי לעיין היטב. בענייננו (דבה"ב לב כה): "ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצץ ועל יהודה וירושלים". חזקיה, המלך הצדיק שלפניו לא היה כמוהו להשבת ישראל בתשובה, נכשל ונפל בחולשה האנושית ביותר: הגאוה.
 
 
.6 סוף דבר
פיצוץ אדיר קרע את ספר ישעיה. אבל לא את הספר בלבד קרע הפיצוץ - מאורעות היסטוריים דרמטיים התרחשו. בעיני ההיסטוריון החילוני אולי השתנה מצבה של יהודה לטובה, שכן האיום האשורי הוסר. לא כן בעיני התנ"ך. השאנסה המשיחית הגדולה ביותר - הוחמצה. הנביא ישעיה אינו עוסק יותר בעבר. הגאולה שהוחמצה הפכה חיש מהר לחורבן: חזקיה - מנשה, המלך שהרבה יותר מכל אחר להרשיע ולהשחית במשך 55 שנות שלטונו הארוך - אמון - יאשיהו, המלך שתשובתו כבר לא יכלה להתקבל (מל"ב כב טו) - צדקיהו. המסלול כבר היה ישר וחד סטרי. נביאים גדולים, ירמיה ויחזקאל, עוד עמדו לישראל " לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע" (ירמיהו א י). אבל ישעיה כבר מדבר אל דור אחר - אל השאנסה המשיחית הבאה...
 
 
.7 השלכות
1. מספר רמזים חשובים להבנת הערכתו של התנ"ך לאישים ולמאורעות מצאנו במיוחד בספר דברי הימים. ראוי להוסיף עוד רמז (דה"ב לב כג) "ורבים מביאים מנחה לה' לירושלים ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה" בעקבות הנס שהתרחש - אבל חזקיהו עצמו מה הביא?
2. הקרי וכתיב שמצאנו בספר ישעיה רומז על מציאות שתהיה שונה מן החזון: (ט' ב') הרבית הגוי לו הגדלת השמחה - "לא" כתיב. ואכן, מה שהיה חסר אחרי מפלת סנחריב היא - השמחה... וכן (ט' ו') למרבה המשרה ולשלום אין קץ - "לםרבה" כתיב, סתומה - כמו שנסתמה שירתו, ומלכותו, של חזקיה.
3. חז"ל בדרכם הקצרה, הספרותית, כבר סיכמו את תמציתו של ספר ישעיה (סנהדרין צד.):
 
אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בציפורי. מפני מה כל מם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח - חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם.
 
 
מאמר חז"ל זה מקפל בתוכו את כל ההבנה של ספר ישעיה על מבנהו המיוחד, בחצוי.
4. עמדנו על אחת מדרכי ההשגחה של הקב"ה במקרא. כל מהלך ההיסטוריה העולמית הוכוון לקראת הגאולה, בדור שהיה זקוק לה מאין כמוהו, והמלך שהיה ראוי לה ביותר. אבל הבחירה החפשית נשארה בידי האדם, בידי חזקיה. ומה צר שלא זכה. אך הוא נשאר אדם - בכל גדולתו, בכישלונו בחטא הגאווה, אבל גם בגודל מעשיו אשר להם מצבת עולם נאדרה בספר הספרים.