מתוך: השואה במקורות רבניים עמוד 21

מאת: אברהם פוקס, ירושלים תשנ"ה

רבי יעקב בריש
דרשה בבית הכנסת "עדת ישורון" בציריך (שוויץ), בתענית ציבור שהוכרזה ביום כ"ז חשוון תרצ"ט (1938)
מבואר בגמרא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו, אבל על אחת כמה וכמה כשאומה שלמה רואה שייסורין באין עליה, ודאי החוב לפשפש במעשיהם. - ואם נפשפש במעשינו נבוא למסקנה שהאשם אצלנו הוא, אנו בעצמנו הגורמים לזה... יודע אני כעת עת צרה הוא ליעקב, אין לחפש מומים ולעורר דינים ח"ו, אבל לאידך גיסא בעת צרה גדולה הלזו נעמוד עם האמת פנים אל פנים...
מה היה תשלום הגמול עבור הטובות והישועות שהשפיע עלינו הבורא יתברך שמו? זה יותר ממאה שנים שהתנוצץ בלב עמים אור הצדק וההשכלה, ליתן ליהודים שוויון ואזרחות, להיות נחשבים כשאר בני אדם, לאחר כמה מאות שנים שהלכנו קודר שחוחי ראש בהגבלות שונות. ומה היה תשלום הגמול? לדאבוננו הגדול תמונה מעצבת למאוד, דור עיקש ופתלתל.
חלק מאחינו בני ישראל במדינות ידועות, ובראשם מדינת אשכנז, שהגיעו למשרות רמות בין הגוים, תמורת התנהגות כמותם בפריקת עול תורה ומצוות, קראו אסיפות לחתוך מדת היהודים גזרים ונתחים. ושיטת "המתקדמים", הליבראליזם, נתרבו מיום ליום לפרוק עול התורה והיהדות, שבת, נבלות וטריפות, טהרת המשפחה - כולם היו מותרים...
וגם בתוך נשמת הקדושה של עם ישראל - זה בתי כנסיות - חדרו ועמקו... אורגן וקול נגינה של נשים וכדומה. וגם את הקשר עם ארץ אבותינו חרדו לשרש מאתנו, ולמחוק מהתפילות את זכר ציון וירושלים. בקיצור, אמרו נהיה ככל הגויים...
ובדיוק במקום המשפט שמה הרשע, באותו מקום שבני המדינה היו מתקבצים לשפוט את הדת והיהדות, בחשבם שבזה ימצאו חן בעיני שכניהם הגויים; שמה הרשע, מאותה מדינה ומאותו מקום יצא הרשע, למחות ולאבד את כל עם ישראל עד שורשו, בלי שום חמל וחנינה רח"ל [רחמנא ליצלן].